בְּאוּלָם מָלֵא

מִפֶּה לְפֶה

מִלֵּב אֶל לֵב

וּמִתִּקְוָה לְתִקְוָה

אָנוּ עוֹבְרִים

מִשִּׁיר לְשִׁיר

וּמִמְּחִיאַת כַּף לְכַף

בְּצִפִּיָּה לְעוֹד

טֵקְסְט מְרַגֵּשׁ

וּלְעוֹד לַחַן נוֹסְטַלְגִּי

וְנוֹתְנִים אֶת קוֹלֵנוּ בַּשִּׁיר

וּמְבִינִים

שֶׁהַמּוּבָן מֵאֵלָיו

כְּבָר אֵינוֹ מוּבָן

וְהַפָּשׁוּט מֻרְכָּב

וְהַנּוֹרְמָלִי כְּבָר לֹא

וְחָיִינוּ מְלֵאֵי חִידוֹת

וְאוּלַי אֲבָל רַק אוּלַי

הַשָּׁנָה נֵשֵׁב

עַל הַמִּרְפֶּסֶת

וְנִסְפֹּר צִפּוֹרִים

נוֹדְדוֹת

הַמִּיקְסֵר עוֹבֵד

בַּחוּץ צִבְעֵי חֹרֶף

עוּגַת הַדְּבַשׁ מִתְעַרְבֶּבֶת

וּבַטֵּלֵפוֹן הַתְרָאַת פִּקּוּד הָעֹרֶף

זוֹרֶקֶת עַל עַצְמִי אֵיזוֹ

שִׂמְלָה גְּדוֹלַת מִדּוֹת

וּבְיַחַד עִם הַשְּׁכֵנָה

בִּמְהִירוּת לַמִּקְלָט יוֹרְדוֹת

שָׁם כְּבָר נִמְצָאוֹת כָּל הַשְּׁכֵנוֹת

שֶׁנֶּחְלְצוּ מִבִּשּׁוּלֵי הַחַג

עִם רֵיחוֹת שֶׁל עוֹף בָּשָׂר וְדַג

אַחַת עִם חָלוּק

וְאַחַת עִם צֶבַע עַל הָרֹאשׁ

וְאַחַת עִם שֵׂעָר פָּרוּעַ

וַאֲנַחְנוּ קְלִילוֹת וְצוֹחֲקוֹת עַל הָאֵרוּעַ

וּבֵינְתַיִם מִתְעַדְכְּנוֹת מָה קוֹרֶה עִם הַיְּלָדִים

בַּחוּץ נִשְׁמָעִים בּוּמִים עַזִּים

לֹא יְאֻמַּן שֶׁגַּם זוֹ דֶּרֶךְ לִחְיוֹת

רַק לֶיְדִּיז בִּחְיָאת

בַּפַּעַם הַבָּאָה, נָשִׂים חֲזִיּוֹת.

לבד מתחת למיטה

עִם הַשְּׁתִיקוֹת וְהַחֲשֵׁכָה אֲנִי דַּוְקָא מִסְתַּדֵּר. אֵלּוּ

הֵדֵי הַצְּעָדִים הַמִּתְקָרְבִים וְהַנַּעֲלִים

שֶׁגּוֹרְמִים לִי לְפַחֵד.

הטובה והרָעים

עַכְשָׁו אִמָּא חַיֶּבֶת

לִירוֹת, לֹא

לְדַבֵּר.

אחרֵי

הַדְּמָמָה בְּבֵית־הַיְּלָדִים הֶהָרוּס

מַכָּה בָּאָזְנַיִם יוֹתֵר מֵאֶלֶף

פָּצְמַ"רִים וְרָקֵטוֹת.

מרץ 2024

נוּ, אָז מָה אִם יֵשׁ סְרָטִים צְהֻבִּים בְּכָל

מָקוֹם? הֵם לֹא מַמָּשׁ עוֹזְרִים

לְהַחֲזִיר אֶת אַבָּא!

אִרְגַּנְתִּי לְעַצְמִי

אַרְגַּז הַפְגָּזוֹת

כָּזֶה שֶׁיְּחַכֶּה לִי בַּמִּקְלָט

לְעֵת חֵרוּם וְשָׁעוֹת קָשׁוֹת

יֵשׁ בּוֹ בַּקְבּוּקֵי מַיִם

וּפֵרוֹת יְבֵשִׁים

אֱגוֹזִים טְעִימִים

וְשַׂקִּיּוֹת חֲטִיפִים

עוּגִיּוֹת מְפַנְּקוֹת

כּוֹלֵל עוּגִיּוֹת הַפְּרָחִים מֵאִיקֵאָה

וְכַמָּה הַפְתָּעוֹת שֶׁאִישׁ לֹא יוֹדֵעַ

דָּבָר אֶחָד לֹא הֻכְנַס לָאַרְגָּז

חִבּוּק מְגוֹנֵן וּמְנַחֵם

בְּמִקְרֶה שֶׁל נֵפֶל פָּגָז

שלום לכם קוראות וקוראים יקרים איך הולך? מה המצב?
מוכנים לתקופת החגים? נכון שהשנה זה יהיה הרבה יותר מסובך ומורכב?

המעבר הזה לימי הזיכרון לחללי השנה שעברה
כשאתנו כל כך הרבה פצועים ומפונים וחטופים שבקושי נושמים בעמקי מנהרה

אני גדלתי פה בקיבוץ גל און להורי מדור מייסדים אופטימי ונלהב,
למציאות בה הקיום שלנו פה בישראל מובן מעליו.

בני הדור של הורי בנו בישראל בית, יש שיאמרו וילה או ארמון מפואר,
כדי שהדורות הבאים יטפחו את המובן מעליו הזה וישמרו עליו מכל משמר.

הבומבה שחטפנו כולנו לפני כשנה בשבת השחורה,
שינתה הכול ועדין מעלה המון שאלות על כיצד, למה ואיך לעזאזל כל זה קרה.

כמו למשל כמה ההישרדות והקיום שלנו בכלל בטוח ומובן מעליו,
והאם אפשר לשמוח כשאת הגיבנת של השבעה באוקטובר כולנו נושאים על הגב.

שאלה קשה אחרי תקופה בה אזורים בארץ נכבשו ונרצחו מיטב בנינו ובנותינו,
כשבמוקדי כוח בעולם מטילים ספק בזכות הקיום שלנו כעם חופשי פה בארצנו.

כשהוויכוח הפנימי על איזה ישראל תהייה מתלהט לאלימות והוא כבר מזמן לא מנומס,
כשנשים גברים וילדים שלנו אסורים בלי אור ואוויר בשבי במחילות החמאס.

אבל יש גם צד אחר לחגים שנציין חברים וחברות,
המחשבה שחוזרת על גיבורי ישראל מנחל עוז, כפר עזה, בארי ושדרות.

ויש את גיבורות ישראל שדורסות סטיגמות מטומטמות על יכולותיהן ומקומן של נשים,
ויש גילויי ההתנדבות והקרבה ועזרה  של ישראלים רבים מכל הדתות, המגזרים, הנטיות והגושים.

היש הזה הוא המקור לשאוב ממנו ההשראה, לחפש בו  אמונה ועשיה מתוך הכאב,
לחצוב מתוכו אופטימיות ונחישות שעמוק עמוק טמונה לכולנו בלב.

למצוא מתוך המכה שחטפנו לפני שנה ישראליות חדשה ושונה,
ישראליות שתמשיך לשאת את האלונקה ותבנה פה מחדש מדינה.

לא, שמחה גדולה אין בי אבל אמונה שניתן לעשות ולשפר. חייה בוערת,
ואסור לתת לה להיכבות כי צדק אהוד מנור ואין לי באמת ארץ אחרת.

בפועל השנה זה הרבה פחות תקופת חגים ויותר ימי זיכרון ועצבות
אבל היי גם זה לא מובן מעליו והשנה במיוחד יש בזה המון משמעות.

ויש לנו המון מה לעשות כדי שאחרי החגים באמת  לא יישא גוי אל גוי חרב או אם אפשר גם לא אקדח,
כמו לצעוק בכל הכוח עד שהם יחזרו, לצעוק עד שנדע שהוא כבר הלך.

לצעוק בלי לומר לא עכשיו, לצעוק בלי לשאול בשביל מה,
כי אין ייאוש כלל בעולם רק חוסן, נחישות ובעיקר המון, המון נחמה.

#וְאָז מָה
אָז יָשַׁבְתִּי

וְחָשַׁבְתִּי

עַל כָּךְ שֶׁאֵין לִי עֲכָבוֹת

מָה יַהֲפֹךְ אוֹתִי לְמִשְׁמְעוֹתַי

לְאָדָם עִם מִטְרוֹת

יִגְרֹם לִי כְּבָר לִרְאוֹת

מָה חָשׁוּב

וּמֶה פָּחוֹת…

וְזֶה בְּנוֹי מְשַׁלְּבִים

מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת

סֻלַּם יַעֲקֹב

אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת

בַּתְּחִלָּה עָזוּב אֶת הַשְּׁטוּיוֹת

הַמָּסַכִּים הַחֲשָׁקִים

הַמֻּחְצָן, הַיֻּמְרָנִי

הַמְּיֻתָּר וְהַזְּמַנִּי

בְּשֶׁלֵּב הַבָּא

צָרִיךְ כְּבָר לְהַבְדִּיל

בֵּין חָשׁוּב לְבֵין פָּחוֹת

צָרִיךְ לְוַתֵּר גַּם עַל הַיְּצִיאוֹת

הַמִּוִּיתָרוֹת

הַמְּאֻלָּצוֹת

וּבְשֶׁלֵּב הָאַחֲרוֹן חוֹזְרִים קְצָת לְאָחוֹר

וּמַגִּיעִים לִנְקֻדַּת הָאֵל חָזוֹר

כִּי אִם לֹא

וְאֶעֱשֶׂה אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁצִּיַּנְתִּי

וְאַגִּיעַ הָרֶגַע בּוֹ אֲסַיֵּם אֶת כֻּלָּם

אַגִּיעַ לַעֲמֹד עַל גַּג הָעוֹלָם

וְאֶצְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל

כָּךְ שֶׁבְּכָל מָקוֹם

לְכֻלָּם

לֹא תִּהְיֶה בְּרֵרָה לִשְׁאוֹל

בְּכָל מָקוֹם

בַּכֹּל בַּמֶּה

וְאָז, מָה?

חֹשֶׁךְ עַכְשָׁו
וּמִי אִתָּךְ
עָלַיִךְ שׁוֹמֵר ?

מִי אוֹחֵז בְּיָדֵךְ
כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּרְגִּישִׁי בּוֹדְדָה?

מִי מְלַטֵּף אֶת רֹאשֵׁךְ
וּמַקְשִׁיב לִכְאֵבֵךְ?
לְכָל תְּלָאוֹת יוֹמֵךְ?

מִי נוֹתֵן לָךְ יָד
וּמְחַבֵּק אוֹתָךְ עַכְשָׁו?

הַאִם יֵשׁ אֵיזוֹ כָּתֵף שֶׁעָלֶיהָ
תּוּכְלִי לְהַנִּיחַ אֶת רֹאשֵׁךְ?
לְהַעֲבִיר אֶת כֹּל כְּאֵבֵי לִבֵּךְ?

הַאִם יֵשׁ מִי שֶׁיָּאִיר לָךְ אֶת דַּרְכֵּךְ?